דורביץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של התובענה שלפניי, בפיצוי התובעת בשל נזק שנגרם לטענתה לרכבה בתאונת דרכים שארעה ביום 26.10.10 בצומת הרצל- דרך יפו בתל אביב, בין רכבה של התובעת ובין רכבו של נתבע 2 אשר מבוטח על ידי נתבעת 1 (להלן: "התאונה").

לגרסת התובעת, בנה אשר נהג ברכב בזמן קרות התאונה והעיד בבית המשפט (להלן: "הנהג"), חצה את הצומת המרומזר מדרום לצפון באור ירוק, עת הנתבע חצה את הצומת ממזרח למערב באור אדום. כתוצאה מההתנגשות, רכב התובעת נפגע בחלקו הקדמי.

לדברי הנהג, הוא נסע נסיעה רציפה ולא עצר כשהגיע לצומת, שכן הרמזור היה ירוק, לטענתו, הוא לא שם לב, טרם כניסתו לצומת, לרכבו של הנתבע, אשר חצה באור אדום והבחין בו רק בעת ההתנגשות. עוד מציין הנהג כי נתבע 2 לא עמד ברמזור והמתין לאור ירוק, אלא נסע נסיעה רצופה וכלל לא עצר ברמזור אדום.

לטענתו, מס' דקות לאחר התאונה, ניגש אליו אדם אשר היה עד לתאונה והציע עצמו כעד לתאונה. התובעת הגישה מסמך מטעם העד, יחד עם זאת, הנהג ו/או התובעת לא זימנו את העד מטעמם לבית המשפט ומשכך והואיל והנתבעים ביקשו לחקרו, לא ניתן לקבל את המסמך שנערך על ידו.

לטענת הנתבע 2, הוא עמד ברמזור אדום והחל לנסוע רק כשהתחלף הרמזור לירוק. רכב התובעת חצה את הצומת במהירות גבוהה ופגע בחלקו האחורי-שמאלי של רכבו. לדבריו, הוא לא תיקן את נזקו עד היום ואין בידו תמונות של הנזק. עוד הוא מוסיף כי לא ראה בנוכחותו של עד במקום התאונה, על אף שעזב את מקום התאונה אחרי רכב התובעת

בפניי שתי גרסאות שעליי להכריע ביניהן מי עדיפה. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים המצורפים להם, כמו גם במסמכים שהוגשו לבית המשפט, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים.

מצאתי לקבל את גרסת התובעת וכן את עדותו של בנה אשר נהג ברכב, שכן עדותו הייתה מהימנה ועקבית בעיניי.

עם זאת, מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת 60% מהנזק שנגרם לה ולהטיל על התובעת אשם תורם בגובה של 40%. למסקנה זו הגעתי בשל כך שההתנגשות הייתה בין צידו האחורי שמאלי של רכב הנתבעת לבין החלק הקדמי של רכב התובעת.

נהג התובעת העיד כי לא הבחין ברכב של הנתבע 2 לפני שנכנס לצומת וכי נכנס לצומת במהירות המותרת בדין. באשר למהירות הכניסה לצומת, מעוררת גרסתו ספקות ומכל מקום היה עליו לנקוט משנה זהירות בכניסה לצומת. גם מצב הפגיעה ברכב הנתבע מלמד כי רכב התובעת נפגע בחזיתו ואילו רכב הנתבעת נפגע בחזית שמאלית אחורית (טענה שלא נסתרה על ידי התובעת), דבר אשר מחזק את המסקנה כי רכב התובעת פגע ברכב הנתבע לאחר שכבר היה בתוך הצומת וכמעט חלף את רכב התובעת, ולפיכך מדובר בחוסר תשומת לב למצב הצומת, ועל נהג התובעת היה להבחין ברכב הנתבע.

לפיכך כאמור, את האשם התורם של התובעת אני מעריכה, בנסיבות העניין, ב – 40 אחוזים.

התובעת הוכיחה את נזקיה על פי האסמכתאות שצורפו לכתב התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3244 ₪ בגין נזקי הרכב ושכר טרחת השמאי תוך 30 יום מהיום. היה והסכום לא ישולם במועד האמור, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' אב תשע"א, 04 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: